תיאטרון פלייבק בכלא- עקרונות כלליים
נשלח 18 ספטמבר, 2008 - נושאים סדנת תיאטרון פלייבק | ללא מילים
מפרספקטיבה של כארבע שנים אני מנסה לכתוב עכשיו על חווית הנחיית קבוצת תיאטרון פלייבק בכלא באר שבע. את הקבוצה הנחיתי, ליתר דיוק, בכלא אשל, שהוא אחד מבתי הכלא הנמצאים במתחם כלא באר שבע. האגף- טעוני הגנה, אותו אגף אליו מגיעים עבריינים אשר נשקפת סכנה לחייהם משום שהסתכסכו עם אסירים אחרים, או מחמת העבירה אותה ביצעו. כשנים עשר משתתפים. מה עושים?
המתכוון לעבוד עם אסירים, בעיקר בתחום תיאטרון הפלייבק, מוטב שיכיר מעט את אורח החיים המקומי, וכן במידה רבה את מנהגי ה-NA. בכל הנוגע לחיי המקום, יש לקחת בחשבון שהכלא אינו מקום בטוח. האסירים, במידה רבה של צדק, שוקלים את צעדיהם ובוחנים: מה כדאי לחשוף? עד כמה מותר לחשוף? במקביל לכך, קבוצת השחקנים המשקפים בודקת: מה בטוח לשקף? כיצד נוודא שלא נסתכסך? סכסוך בכלא, יש להדגיש, בעייתי מכמה סיבות: ראשית, שלא כמו בחוץ, המסוכסכים צריכים להישאר אחד עם השני במשך זמן ארוך, כך שהסכסוך מקבל מימדים גדולים מאשר במקום בו ניתן להתרחק ולהצטנן. שנית, ואין להתעלם מכך, אסירים יכולים להיות מסוכנים אחד לשני, ולכן סכסוך קטן יכול להסתיים בתוצאות קשות. ולבסוף, לאסירים בכלא, מכיוון שנשארים הרבה זמן בפנים, אינטרס להראות כוח ולדאוג לכך שיכבדו אותם. הדבר אינו נובע מאכזריות, אלא מהצורך לשרוד לאורך זמן בתוך מסגרת לוחצת וקשה מאוד.
בנוגע למנהגי ה-NA יש לזכור כי רבים מהאסירים בכלא הם נרקומנים, או מכורים נקיים, כלומר מכורים שהתמכרותם אינה פעילה כרגע. אלה ואלה יכולים למצוא עצמם בקבוצות התמיכה של הנרקומנים האנונימיים. בקבוצות אלה המנהג הוא לדבר על הכל: קשיים, פחדים, חששות. מקובל גם לתת פידבק בלתי מצונזר לדובר: להראות לו היכן נכשל, היכן נותן לעצמו הנחות. פידבק זה כולל, לעיתים, ביקורת רבה, אך גם תמיכה גדולה. תרבות זו, לכאורה, יכולה לעזור למפגש תיאטרון הפלייבק בכלא, אך לא כך הוא. הדגש במפגשי ה-NA הוא על הדיבור, וכתוצאה מכך מתודות שעיקרן אינו דיבור, נתפסות כ"לא רציניות" על ידי חלק מהאסירים.
בתכנון מפגש תיאטרון פלייבק בכלא, אם כך, יש לתת את הדעת על מספר דברים:
ראשית, לאפשר לאסירים לדבר, כשם שרגילים, במפגשי ה-NA ורק לוודא שיעשו זאת על הבמה, במסגרת טכניקות פלייבק, או דמויות. בצורה זו, נעשית סוציאליזציה איטית ומזמינה לעולם התיאטרון, מבלי לשדר למשתתפים כי הם משתמשים במתודה "לא רצינית". מדובר בהסטה קטנה, כביכול, אך גדולה למעשה של הרגלים. לאט, לאט, כך ניתן לקוות. יפנו מקומם הדיבורים הארכניים לפעולות בימתיות.
שנית, יש לוודא כי במסגרת החוזה הקבוצתי קיימים מנגנוני הגנה אשר מונעים סכסוכים בין האסירים. להדגיש, למשל, בשיחה קבוצתית, כי אין לפגוע באסיר אחר על הבמה או מחוץ לה. וכן לאפשר שיחה בין האסירים לאחר השיקופים, ועריכת תיקונים, במידה והשיקוף לא נשא חן בעיני המספר.
שלישית, לא ללחוץ. האסירים יביאו לפגישה את אותם סיפורים שחשים בנוח להביא. סיפורים אלה "בטוחים" עבורם, ועבור הקבוצה כולה. עם הזמן, תגדל ההיכרות ויגיעו, מן הסתם, סיפורים אישיים ומעמיקים יותר. על המנחה לקבל זאת. לסמוך על הקבוצה שחשה, כנראה טוב ממנו, מה נכון ומה לא, מה בטוח ומה מסוכן.
רביעית, לשבח. לשבח הרבה את המשתתפים על הצעדים שעושים. על השיקופים הבימתיים. לזכור כי העבודה הבימתית אינה פשוטה, או מובנת מאליה עבור חלק גדול מהמשתתפים.
במאמרים הבאים אשתדל להביא דוגמאות מעבודת תיאטרון פלייבק בכלא, דילמות ותרגילים.
מאמרים קשורים
- צבע אדום בסדנת תיאטרון פלייבק- מכללת ספיר
- סדנת תיאטרון פלייבק לקהילת חרוב
- סדנת תיאטרון אלתור (אימפרוביזציה) לנערות בסיכון
- תיאטרון פלייבק: לספר, לדייק, להמריא
- הבופון בתיאטרון פלייבק