למה בחרתי ללמוד תיאטרון פלייבק- בן פינס, 2007
נשלח 1 דצמבר, 2007 - נושאים תיאטרון פלייבק | ללא מילים
אני בקבוצת הפלייבק הלימודית של עדי ברק קרוב לשנתיים. תיאטרון זה כיף, מפתח את הצד היצירתי, מוציא את השחקן שבי, ועושה המון דברים שמפתחים אותי וגורמים לי לרצות לשחק. קיימים הרבה סוגי תיאטרון: אימפרוביזציה, תיאטרון פיזי, תיאטרון קלאסי, פסיכודרמה, סטאנד אפ קומדי, שהיא לפי דעתי זה סוג של תיאטרון, תיאטרון מחול, ועוד. אם כך, למה בחרתי ללמוד דווקא תיאטרון פלייבק?
פלייבק הוא סוג תיאטרון ייחודי, שמרכיביו השונים, לדעתי, נותנים לו יתרון על כל סוג פרפורמנס ארט אחר. כדי להבין מדע החלטתי ללמוד פלייבק, שוב להבין במה שונה הפלייבק מאומנויות במה אחרות.
תיאטרון פלייבק מול תיאטרון קלאסי
היתרון של פלייבק הוא אולי גם החסרון שלו - אין טקסט. לא מדובר על מחזה מופת קלאסי שנכתב לפני 200 שנה על ידי אחד מהגדולים. יש בכך חסרון אמנם, איכות המלל בהופעה לא תשתווה לזו של שייקספיר, אבל הוא יהיה הרבה יותר קרוב לחוויה העכשווית, המקומית, והבלתי מתווכת. כך, בשונה ממחזה קלאסי, שחקן פלייבק יכול לגעת במספר ובקהל באופן כזה שמעטים משחקני התיאטרון הקלאסי יכולים. בלי קשר לאיכות המשחק – השחקן מגיב לסיפור שכרגע המספר העלה בפניו. כששחקן פלייבק מעלה שיקוף שמביא "בום" למספר – הוא מרגיש שהשיקוף הזה יזעזע. שחקן תיאטרון קלאסי לא מכיר את הקהל, ולכן יכול רק לקוות לכך.
תיאטרון פלייבק מול פסיכודרמה
היתרון של פלייבק לעומת פסיכודרמה הוא באסתטיות של המופע. בפלייבק, השיקופים שמבצעים השחקנים מופנים לקהל ולא רק למספר, מה שהופך את השיקוף למדויק יותר. כשיש קהל, לדעתי, איכות השיקוף שמועבר למספר עולה. זה כמו ההבדל בין לאכול בבית לבין לאכול במסעדה טובה. בבית יכול להיות אוכל טוב, אבל יש משהו בפומביות של מסעדה שגורם לאוכל להיות יפה, פרזנטטיבי ומוקפד יותר.
תיאטרון פלייבק מול אימפרוביזציה ותיאטרון פיזי
לי תמיד קסמו תיאטרון האימפרוביזציה והליצנות. אין ספק שחלק מרכזי בפלייבק זה אימפרוביזציה, אבל האלתור בפלייבק פועל תמיד כדי לשרת מטרה אחרת – לעשות טוב למספר. מאפיין זה, לדעתי, מקל על האימפרוביזציה. כשמנסים להצחיק בשביל להיות מצחיקים קשה להיות מצחיקים. כשמנסים בשביל המספר- קל יותר. הרבה פעמים עליתי לשקף סיפור, ורציתי לרגש את המספר. בסוף יצא שיקוף מאוד מצחיק, גם כשלא התכוונתי בכלל להצחיק.
תיאטרון פלייבק – השורה תחתונה
ציירתי עכשיו תמונה מאוד מושלמת של פלייבק, וברור שזה לא מדויק. היו רגעים במהלך השנתיים שפקפקתי אם פלייבק מתאים לי. אמרתי לעצמי משפטים כמו: "אין לי כוח לנסות לרגש את המספר", "האם אפשר בכלל לגעת במספר בלי להכיר אותו?" אני רואה בספקות האלה חלק חשוב מההתפתחות שלי כשחקן פלייבק.
מאמרים קשורים
- נפתחת קבוצת תיאטרון פלייבק בפרדס חנה
- מה לומדים בקבוצת תיאטרון פלייבק
- איפה לומדים תיאטרון פלייבק?
- תיאטרון פלייבק בישראל- יעל אנקרי
- הבופון בתיאטרון פלייבק